20 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי לרס"ל שנהג באלימות בבת זוגתו ובחייל אחר

שתי שנות מאסר לריצוי בפועל והורדה לדרגת טוראי נגזרו למערער שלפנינו, רס"ל ליאור ווקנין, בבית-הדין המחוזי מ"ש המרכז, בגין מעשי אלימות קשים, שאותם ביצע כלפי מי שהייתה בת-זוגו, וכלפי חייל אחר, אשר אתרע מזלו, והיה בן-לווייתה של בת-הזוג. כן נגזרו עליו עונשי מאסר על תנאי ופיצויים לטובת המתלוננים. שופט המיעוט הציע להטיל מאסר למשך שנה אחת לצד העונשים האחרים. נגד חומרתו של העונש מופנה ערעור ההגנה, ובו עתירה לקיצור משמעותי של תקופת המאסר וביטול הורדת המערער מכל דרגה. כן נתבקשנו לבטל את חיובו של המערער לפצות את המתלוננים בסך של 10,500 ש"ח.

עובדות המקרה

רב"ט א' ב' והמערער היו במועדים הרלבנטיים לכתב-האישום בני-זוג. במספר הזדמנויות שונות בתקופה שבין החודשים מארס 2007 ודצמבר 2007 "חבט" המערער ברב"ט א' ב'. באחד המקרים היה זה בביתה לאחר שידיד התקשר אליה, ובמקרה אחר אירע הדבר בסמוך לביתו כשסירבה להיכנס לתוך הבית.

בתקופה שבין החודשים ינואר 2007 ודצמבר 2007 במקומות שונים, ובהם לוד, קריית-עקרון ובסיס מפקדת אוגדה XXX, איים המערער על רב"ט א' ב' שיפגע בה, בשורה של הזדמנויות, כמפורט להלן:

א. לאחר שמסרה למערער כי בכוונתה להיפרד ממנו או להתלונן נגדו, איים להרוס את חייה ו"להרוג".

ב. ביום 26 באוגוסט 2007, כשהמערער שהה בביתה של רב"ט א' ב' בלוד, והיא ביקשה ממנו לפנות את כלי האוכל, הגיב המערער באמירה שדרישה זו משפילה אותו, ואז הכה אותה, הפילה ארצה, המשיך להכותה בכל חלקי גופה ו למשוך בשערות ראשה. לאחר שהצליחה להתרומם, הטיח את ראשה בסורגי החלון. כתוצאה מכך נוצרו סימנים כחולים על גבה וסימנים על לחייה, וכן נגרמו לה כאבים בכל חלקי גופה. בעקבות מכאובים אלו היא פונתה לחדר מיון בבית-חולים, שם זכתה לטיפול רפואי ונרשמו לה שלושה ימי מחלה. במהלך האירוע רב"ט ק' ש', חברתה של רב"ט א' ב', אשר נכחה במקום, ניסתה להגן עליה ואף איימה להזמין למקום משטרה. בעקבות זאת רדף המערער אחרי רב"ט ק' ש', וזו ברחה למקלחת וסגרה את הדלת מאחוריה. המערער שבר את דלת המקלחת ואיים להרגה וכן אמר לה לא להתערב.

במועדים אחרים, מאוחרים יותר, לאחר שרב"ט א' ב' נפרדה ממנו, נהג המערער להגיע למשרדה בבסיס ולומר לה שלא יעזבנה, ואף איים לפגוע בה או במי שיהיה אתה.

ג. ביום 28 בדצמבר 2007 הגיע המערער למקום עבודתה (האזרחית) של רב"ט א' ב' ואמר לה שהוא אוהב אותה ורוצה להינשא לה. רב"ט א' ב' ביקשה כי יעזוב את המקום "ויצא מחייה". אז אחז בה המערער ואמר שיעזוב רק אם היא תחזור עמו. רב"ט א' ב' הודיעה כי תפנה אל מעבידתה ותבקש לצאת ממקום העבודה על מנת להשלים את השיחה. כעבור כמחצית השעה שב המערער למקום והפציר במתלוננת לבוא עמו. מעבידתה ביקשה מהמערער לעזוב את המקום, אך המערער נותר במקום והפציר ברב"ט א' ב' שתחזור אליו. אחר כך התקשר המערער אליה ושאלה היכן היא נמצאת; בתגובה שאלה רב"ט א' ב' אם הוא ממתין לה למטה. המערער ענה שעדיף לה לא להישאר לבד בבסיס או מחוצה לו.

ד. בו-ביום ליווה טור' א' ד' את רב"ט א' ב' לביתה. השניים הבחינו במערער כשלבנה בידו. רב"ט א' ב' הורתה לטור' א' ד' לברוח; טור' א' ד' החל לרוץ מהמקום. המערער דלק בעקבותיו, השליך לעברו את הלבנה ואף פגע באמצעותה בעקב רגלו של החייל. אחר-כך נכנס א' ד' לרכב שבו נהג חברו האזרח, אהרון וישנסקי. כשהשניים עמדו לנסוע מהמקום, הסיע המערער את רכבו כך שזה יחסום את כלי-הרכב שבו נהג וישנסקי. מיד אחר-כך יצא המערער מהרכב, ניגש לכלי-הרכב שבו ישב א' ד', דפק על החלון ודרש ממנו לפתחו. לאחר שטור' א' ד' הוריד את החלון, אחז המערער בצווארו של טור' א' ד' והורה לו לצאת מן הרכב על-מנת שיוכל לדבר עמו. טור' א' ד' יצא מהרכב; או אז אחז המערער בחולצתו והצמידו אל כלי-הרכב. המערער בירר עמו את אופי קשריו עם רב"ט א' ב'; טור' א' ד' הבהיר כי שמע ממנה שהיא והמערער נפרדו זה מזה. בתגובה שאל המערער: "אתה מתחכם איתי?", ו חבט בו בפלג גופו העליון. בעקבות זאת נפל א' ד' ארצה, אך המערער המשיך להכותו, בין השאר תוך שהוא עושה שימוש בקרש שמצא במקום. לאחר שא' ד' חזר לתוך כלי-הרכב, המערער נכנס לרכב זה גם כן, נגח בראשו והכהו באמצעות אגרופו בלסתו ובצלעותיו. מיד אחר-כך משך וישנסקי את המערער אל מחוץ לרכב. המערער הורה לו שלא להתערב. המערער איים על טור' א' ד' כי יפגע בו, וכי ביום א' יהרוג הן אותו הן את רב"ט א' ב'. הוא הוסיף: "אשב עליכם בכלא. למזלך אני קצת שפוי לא השתמשתי בסכין". בעקבות הכאתו כמפורט לעיל פנה טור' א' ד' לקבל טיפול רפואי בחדר המיון, שם אובחנה רגישות באזור הגב ובית החזה, ונרשמו לו שלושה ימי מנוחה. מיד לאחר תום אירוע זה שלח המערער מסרון לטלפון הסלולרי של רב"ט א' ב', ובו דברי בלע ונאצה וכן דברי איום המופנים הן כלפיה הן כלפי טור' א' ד'. כמו כן, התקשר אל הטלפון הסלולארי של רב"ט א' ב' ואמר: "את לא תשכחי ממני. אני לא אתן לך לשכוח... זה הבן אדם הראשון והבן אדם אחריו הבא בתור, הבא בתור, הבא בתור, הבא בתור, אני לא אפסיק להגיע... אני לא אפסיק עם זה. אף בן אדם לא ייצא איתך יותר, אף בן אדם לא יגע בך עם האצבע, מותק... [דבר קללה] עוד ממשיך לצאת איתך, הא? [דבר קללה]". המערער המשיך בדברי איום המופנים הן כלפי א' ד' הן כלפי רב"ט א' ב'. בו ביום, לאחר האירועים הללו, שלח המערער לטלפון הסלולארי של המתלוננת שני מסרונים ובהם כתב: "מאמי שדיברו איתך תגידי שלא ראית אותי בכלל ואת לא יודעת על מה מדברים", ו"אם יקרה לי משהו על המצפון שלך אם מתקשרים אליי מהמשטרה ונהרסת לי הקריירה תבואי להלוויה שלי ולא תפסיקי לבכות. נשבע!". הוא אף הורה למתלוננת לומר ש"לא ראתה כלום".

סעיפי האישום

בגין מכלול המעשים הללו, אשר בביצועם הודה המערער בפני בית-הדין, הוא הורשע בעברה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(ב)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בעברה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, בעברה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בעברה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, ובעברה שעניינה התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955.

גזר-הדין בערכאה קמא

בית-דין קמא הנכבד ציין כי המערער כפר תחילה במיוחס לו, אך טרם תחילתה של פרשת התביעה הוא הודה בעובדות שיוחסו לו במסגרת כתב-האישום המתוקן. בית-הדין עמד בגזר-דינו על כך שהמערער נתן את הדין לפני קצין שיפוט חמש עשרה פעמים בגין עברות משמעתיות, ובהן עברות של אלימות מילולית והתנהגות שאינה הולמת. צוין כי המערער הורשע ביום 1/3/2004 בעברה שעניינה סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים - ונדון בגין כך לעונש מאסר בפועל, וכן כי הורשע בבית-משפט השלום באילת בעברה שעניינה החזקת סכין שלא כדין. הוא זוכה מעברה של תקיפת שוטרים אשר יוחסה לו באותו עניין. בית-הדין ציין גם כי הוגשו לו חוות-דעת מפקדים וחיילים וכן תעודות הערכה, שמשבחות את תפקודו הצבאי של המערער. בית-הדין הדגיש את העובדה שבדברו האחרון הביע המערער חרטה על מעשיו, מסר כי חש שהפנים את הלקח, והביע רצונו לשוב אל בין שורות הצבא. בית-הדין קמא הנכבד ציין את הערכתו כי מעשיו של המערער "מפליגים בחומרתם ובכיעור שבהם". צוין כי המערער פגע שוב ושוב בגופה של רב"ט א' ב', בכבודה ובחירותה על רקע מערכת יחסים רומנטית תוך הסבת נזק גופני ממשי. צוין כי ניסיונותיה של רב"ט א' ב' להביא את הקשר לקצו נתקלו "בחומה בצורה של התנגדות מצידו", וכי המערער "לא היסס להלביש את התנגדותו ומיאונו בלבוש כוחני ואלים".

בית-הדין קמא ציין כי בקנאתו התנכל המערער גם לאדם אחר, שאותו ראה כמתמודד על לבה של רב"ט א' ב', ועמד על החומרה שבפגיעותיו של המערער בטור' א' ד'. בית-הדין הדגיש התרשמותו לגבי אירוע זה כי "אך בנס לא הסתיים האירוע בנזק גופני חמור יותר".

נופך חומרה נוסף מצא בית-הדין קמא בכך שהמערער הורשע בעבר, בשנת 2006, בעברה של החזקת סכין שלא כדין.

בית-הדין קמא ציין התרשמותו שמעשיו של המערער נועדו לבודד את רב"ט א' ב' ממקורות תמיכה, ולפיכך פגע המערער בבריונות, באלימות ובאיום בכל מי שסבב אותה וביקש לעמוד לצדה. בית-הדין ציין כי לאלימות נלוו איומים קשים, אשר נועדו "להבטיח את כניעותה, להגביר את תחושת אין המוצא שלה, ולמנוע ממנה לדווח על מעשיו לגורמי החוק". בית-הדין קמא ציין כי מעשים שכאלו אינם בבחינת חיזיון נדיר במקומותינו, מה שהביא לתיקון החוק באורח אשר יחמיר את הענישה המוטלת על העובר עברה של תקיפה כלפי בן-משפחה. לנוכח כל אלה ציין בית-הדין קמא: "לא יכולנו לייחס, בהקשר זה, משקל מכריע, לתפקודו הטוב של הנאשם כנגד בצה"ל. למרבה הצער, עבירות של אלימות כלפי בני זוג פשו בכל חלקי האוכלוסייה, והן מבוצעות, לא אחת, על ידי מי שהתנהלותם, בכל היבט אחר, הינה נורמטיבית וחיובית".